מהי מציאות רבודה?

משהו שמורכב על הפנים (תצוגה שלבישה על הראש).

הצבת מסך לפני העיניים מאפשרת לרבד את המציאות בלי לדרוש שימוש בידיים. זאת הייתה השיטה שבה בחרה Google עם השקת Glass בשנת 2013, אבל זאת לא הייתה מציאות רבודה אמיתית במובן שבו אנחנו חושבים עליה היום. Glass הציג מידע דיגיטלי על מסך תצוגה שטוח שמוקם לפני עין אחת, ולא בתמונה תלת-ממדית המוצגת לפני שתי העיניים כחלק מהסביבה. Google עדיין מוכרת את Glass במהדורה לארגונים עבור שימוש בייצור, בתעשיית הבריאות ובתעשיות נוספות. מבלי להפריע לתהליכי העבודה שלהם, משתמשי Glass יכולים לגשת למדריכים למשתמש, לסרטוני הדרכה, למפרטי עיצוב וליישומים שעוצבו במיוחד לשם כך.

ה-Microsoft Hololens וה-Magic Leap One הן ערכות המציאות הרבודה ללבישה על הראש המוכרות ביותר עבור גיימינג ובידור. הערכות האלו הולכות ומשתפרות בשילוב בין הסביבה של העולם האמיתי לתוכן הדיגיטלי. "כאשר חובשים את ה-Magic Leap, המכשיר סורק את החדר ובונה – כמעט בזמן אמת – דגם ברמת פירוט נמוכה של החדר", אומר סת' צ'אפי, המכהן בתפקיד Head of Immersive Production בחברת הפקת המציאות הרבודה/מדומה Giant Astronaut. "לכן, כאשר אתם מתחילים להניח אובייקטים בסביבה שלכם, קל יותר למפות את החוויה הזאת לחלל של העולם האמיתי". ככל שערכות הראש האלו יכולות ליצור שילוב מלא יותר עם הסביבה, כולל סביבת השמע (כך שתשמעו צלילים מגיעים מנקודות מסוימות בחלל), כך החוויה מרגישה מציאותית יותר.

מפתחים מסוימים חוזים עולם שבו כולנו נרכיב עדשות מגע או משקפיים חכמים כל הזמן, אבל אנחנו עוד לא שם. משקפי המציאות הרבודה שקיימים כיום נוטים להיות מגושמים, עם חיי סוללה מוגבלים. ומה שגרוע מכך, שדה הראייה של הצופה מצטמצם, דבר המגביל את מודעותו לסובב אותו באופן שעלול להיות מסוכן.

בנוסף, הניסיון לפרש דגמים תלת-ממדיים המורכבים מעל העולם האמיתי כפי שאתם רואים אותו עלול להיות מתיש. טייסי קרב נאלצים להקדיש שישה שבועות של אימונים כמעט ללא הפסקה כדי ללמוד איך להשתמש בתצוגות העיליות שלהם בלי לתת לשכבות המרובדות להסיח את דעתם. "מלבד הכוונות, הם בדרך כלל משתמשים במציאות רבודה רק בלילה כדי לראות את פני הקרקע", אומר אלכס קאופמן, מנהל פרויקטים במחלקת הטכנולוגיות המתקדמות והפרויקטים של Google. "כשיש דברים אחרים לראות, שכבות-על עלולות להסיח את הדעת מהדברים שיש לשים אליהם לב, כמו מטוסים אחרים או טיל העושה את דרכו למטוס".

כמו כן, עדיין לא ברור אם אנשים יהיו מוכנים ללבוש משקפי מציאות רבודה כחלק משגרת היומיום שלהם. "אני לא רוצה לחיות בעולם שבו המציאות שלי מתווכת לי בצורה כזאת", אומר קאופמן. יש גם כמה בעלי בארים בסן פרנסיסקו שלא מעוניינים בכך שלקוחותיהם יחיו בעולם כזה, ולכן אסרו על כניסתם של לקוחות המרכיבים Glass (שאותם הם מכנים"Glassholes") כדי להימנע מתיעוד במצלמות הווידאו שלהם.